בתחילת השבוע צוין היום הבינלאומי להפרעות אכילה. הפרעת אכילה היא מצב נפשי המאופיין בדפוסי אכילה לא תקינים ובהתעסקות מוגזמת במשקל, מזון או דימוי גוף, שפוגעים בבריאות הגופנית והנפשית של האדם. ההפרעות כוללות לרוב הימנעות מאכילה, אכילה כפייתית או הקאות יזומות, והן עשויות להוביל לסיבוכים חמורים כמו תת־תזונה, פגיעה במערכות גוף חיוניות ודיכאון. הפרעות אכילה שכיחות במיוחד בגיל ההתבגרות, אך יכולות להופיע בכל גיל ולפגוע בכל מגדר.
הפרעות אכילה הן מחלות נפשיות ערמומיות, המתבטאות לא רק בשינויי משקל אלא במערכת יחסים מעוותת עם אוכל, עם הגוף ועם העצמי. מאחורי ההימנעות מארוחות משפחתיות, מאחורי האימונים האינטנסיביים ומאחורי משפטים כמו “אני לא רעבה" - עלולה להסתתר מצוקה עמוקה. בכל שנה, אלפי ישראלים בכל הגילים והמגדרים נאבקים בהפרעות אכילה, חלקם באופן גלוי וחלקם - וזה החלק המדאיג - תוך הסתרה מושלמת מהסביבה. מתוכם, קבוצה שלמה נותרת שקופה לחלוטין.
מתוך מגוון הפרעות האכילה אנורקסיה נרבוזה (Anorexia Nervosa) היא ההפרעה המוכרת והנחקרת ביותר - ובה אנו מתרכזות כאן. מקור המילה “אנורקסיה" ביוונית “אנ", שמשמעותה חוסר, ו"אורקסיס", שפירושה תיאבון. כלומר, חוסר תיאבון. אבל באנורקסיה נרבוזה אין זה חוסר תיאבון פיזי - אלא הימנעות מכוונת מאכילה, שנובעת מפחד עמוק מהשמנה, תחושת שליטה מוגזמת ודימוי עצמי מעוות. התוספת “נרבוזה" (nervosa) מעידה על מצב נפשי שכולל סבל רגשי ולעיתים תפקודי, אבל האדם שומר על קשר עם המציאות ומודע לקושי שלו. והיא מצביעה על כך שמדובר בהפרעה נפשית ולא בבעיה רפואית של מערכת העיכול.
רובנו שומעים את המילה “אנורקסיה" ומיד מדמיינים נערה צעירה, רזה עד כאב, שנמנעת מאוכל כמעט לחלוטין. הדימוי הזה מושרש היטב בתודעה הציבורית, והוא אכן מתאר מקרים מסוימים של אנורקסיה נרבוזה - אבל הוא גם משאיר הרבה מאוד סובלים מחוץ לתמונה. בעשורים האחרונים, לצד העלייה בהשמנת ילדים יש מגמה של עלייה באבחון אנורקסיה אטיפית (Atypical Anorexia Nervosa) - הפרעת אכילה שמתקיימת גם כאשר המשקל נראה תקין ולכן לא זוכה תמיד לתשומת הלב הנדרשת.
המלכוד של המשוב החיובי
אנורקסיה אטיפית היא הפרעת אכילה מוכרת ורשמית, שבה מתקיימים כל הסימנים של אנורקסיה נרבוזה - למעט אחד: האדם אינו בתת־משקל. במילים אחרות, אדם יכול לרדת עשרות קילוגרמים, להיות בהרעבה עצמית, להתאמן באובססיביות ולחוות עיסוק יומיומי סביב אוכל ומשקל - אך עדיין להיחשב “בריא" בעיני הסביבה, רק כי המספר על המשקל לא נמוך מספיק. אבל העובדה הזו מטעה. מתחת לפני השטח מתקיים כל המנגנון הגופני והפסיכולוגי המוכר של אנורקסיה: תסמינים גופניים של תת־תזונה לצד תסמינים רגשיים כמו פחד קיצוני מהשמנה, צורך בשליטה מוחלטת ובמיוחד - עיוות בדימוי הגוף.
גם אם המשקל תקין - האדם עלול להסתכל במראה ולראות מישהו “שמן מדי", “חסר ערך" או “לא ראוי לאכול"
אחד ההבדלים הקריטיים בין אנורקסיה נרבוזה לאנורקסיה אטיפית, שמטריד במיוחד, הוא אבחון מאוחר או היעדר אבחון של ההפרעה. מכיוון שהמשקל החיצוני של הסובלים נותר בטווח התקין - ולעיתים אף בעודף - הסביבה, ולעיתים גם אנשי מקצוע, אינם מזהים את הסכנה המסתתרת מאחורי התנהגות זו. התפיסה הרווחת ש"הפרעת אכילה נראית כמו רזון קיצוני" עלולה להוביל להתעלמות מהסימנים הקליניים - כמו הימנעות מאוכל, חרדה סביב אכילה, הגבלה חמורה בצריכת מזון, עיסוק כפייתי בגוף ובמשקל או פעילות גופנית אובססיבית.
אחד הפרדוקסים המסוכנים ביותר בהפרעה זו הוא שדווקא התנהגות ההרעבה העצמית זוכה לחיזוקים חברתיים חיוביים. הסובלים מקבלים מחמאות והערכה על הירידה במשקל או על מה שנתפס כ"משמעת עצמית" ו"אורח חיים בריא". מעגל האשליה הזה מסוכן כפליים: מצד אחד, הגוף והנפש סובלים נזק ממשי - אובדן מחזור חודשי, פגיעה בצפיפות העצם, דיכאון וחרדה. מצד שני, החיזוקים החיוביים דוחפים להמשיך בהתנהגות ההרסנית ולהעמיק אותה. ככל שההפרעה מתקדמת בסתר, כך נדחית הפנייה לטיפול מציל חיים - והמחיר הבריאותי עלול להיות כבד.
סימני האזהרה
אנורקסיה אטיפית חומקת לעיתים מתחת לרדאר, אך ישנם סימנים שיכולים להדליק נורה אדומה - במיוחד עבור הורים, מורים וחברים קרובים. הימנעות פתאומית או עקבית מאכילה, דילוג על ארוחות, חיתוך האוכל לחתיכות קטנות או “משחק" ממושך עם הצלחת עשויים להעיד על קושי עמוק. גם היעדרות מארוחות משפחתיות, אמירות כמו “כבר אכלתי" או עיסוק מוגזם בקלוריות, מרכיבי מזון ופעילות גופנית - כל אלו עלולים להיות סימנים מקדימים.
שקילה עצמית תכופה, בחינה אובססיבית של הגוף מול מראה, ירידה חדה במשקל, לבישת שכבות מרובה, גם בימים חמים, תלונות חוזרות על עייפות מתמדת או הפסקת מחזור - הם תמרורי אזהרה משמעותיים. חשוב להבין שגם אדם שנראה “בריא" כלפי חוץ עשוי להתמודד עם סבל נפשי ופיזי עמוק. במקביל, אין להטיף, ללחוץ או להתמקד במשקל. במקום זאת, כדאי לגשת בעדינות, בשיחה פתוחה שמביעה דאגה כנה: “שמתי לב שקשה לך לאכול בזמן האחרון, ואני כאן אם תרצי לדבר".
הימנעו ממשפטים כמו “אבל את נראית מצוין" או “תאכלי וזה יעבור" - ונסו להתמקד בהרגשה ולא באוכל. אם הסימנים נמשכים או מתגברים, פנייה לייעוץ מקצועי היא צעד נכון וחשוב. התערבות מוקדמת יכולה למנוע החמרה משמעותית. הטיפול באנורקסיה אטיפית דומה לטיפול באנורקסיה קלאסית וכולל גישה רב־מקצועית: רופא ילדים, תזונאית, פסיכולוג ולעתים פסיכיאטר. מחקרים מראים שככל שהטיפול מתחיל מוקדם יותר, כך שיעורי ההחלמה גבוהים יותר. טיפול קוגניטיבי־התנהגותי (CBT) וטיפול משפחתי מובנה (FBT) הם מהשיטות היעילות ביותר, לצד שיקום תזונתי הדרגתי