העיתון 'א-שארק אל-אווסט' מתאר את הסערה הפוליטית והדתית שהתעוררה בעקבות פגישתו של נשיא סוריה, אחמד א-שרע, עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שנערכה ב־14 במאי בריאד. מדובר באירוע בלתי שגרתי בהקשר הסורי, שזכה לברכות מצד תומכי הנשיא החדש, אך גם עורר זעזוע עמוק בקרב גורמים מהזרמים הקיצוניים, אשר רואים בארצות הברית את האויב המרכזי לפי תפיסתם האידיאולוגית.
על פי הדיווח ב'א-שארק אל-אווסט', התגובות בקרב קבוצות ג'יהאדיסטיות שונות נעו בין חשדנות להאשמות חד־משמעיות בכפירה. אף שלא התגבשה תגובה מאורגנת, המסרים הופיעו בתדירות גבוהה בקבוצות סגורות באפליקציית טלגרם ובפלטפורמות דיגיטליות נוספות. אחד הנושאים המרכזיים שעמדו בלב הביקורת היה מדיניות הפתיחות שמוביל א-שרע כלפי המערב, ובעיקר כלפי ישראל.
עם זאת, 'א-שארק אל-אווסט' מדגיש כי אין מדובר בהתנגדות רחבה או בעלת משקל בתוך מוסדות המדינה הסורית החדשה. להפך – הכוחות הביטחוניים והצבאיים, כולל הקבוצה שהייתה בעבר "ג'בהת א-נוסרה" וכיום מהווה בסיס לשלטון, דווקא מביעים תמיכה ברורה בדרכו של הנשיא. הכוחות המזוהים עם השלטון כוללים קואליציה של פלגים שונים, שרובם השתייכו בעבר לברית שהביאה להפלת המשטר הישן. כיום, הם רואים בהתקרבות למערב, כולל לישראל, מהלך חיוני לעיצוב השלב הבא במדינה.
ארגון הצללים הסורי: איומים וטבח באזרחים עלווים
לצד הלכידות הממסדית, החלו להישמע קולות אופוזיציוניים מחוץ למערכת. אחת הקבוצות המזוהות עם התנגדות גלויה היא "סראיא אנסאר א-סונה" – ארגון קיצוני חדש שהופיע לאחרונה בזירה. לפי הדיווח, הארגון פועל בערוצים חשאיים ואינו מחזיק במבנה ארגוני ברור, אך מקדם מסרים קיצוניים הכוללים קריאות לנקמה, שלילת לגיטימיות השלטון הנוכחי ואיומים בפעולות טרור.
הארגון הכריז על קיומו בפברואר השנה, כאשר נטל אחריות לפיגוע בעיירה ארזה שבמחוז חמה, שבו נהרגו למעלה מעשרה אזרחים. מאז, הוא ממשיך לפרסם מסרים קיצוניים אך טרם נראתה פעילות ממשית בשטח. משרד הפנים הסורי לא פרסם מידע רשמי, אך ציין כי מתבצע מעקב רציף.
לפי מקורות שצוטטו בדיווח, אנשי הארגון אחראים להתנקשויות ממוקדות נגד אזרחים עלווים, בטענה כי הם "שביחה" – תומכי המשטר הישן – שלא נענשו כראוי. בין הדמויות המזוהות עם הארגון נמנים אבו עאישה א-שאמִי ואבו אל-פתח א-שאמִי, שככל הנראה היו בעברם חלק מ"שומרי הדת" – פלג של אל-קאעידה.
בהצהרה שפרסם אבו אל-פתח בערוץ הטלגרם של הארגון, הוא תקף את הנשיא א-שרע, כינה אותו כופר ובוגד, וקרא לראות בו אויב אמוני, לא רק פוליטי. עם זאת, הארגון אינו פועל לעימות ישיר עם המדינה, ומרכז את פעילותו בנקמה נגד מה שהוא מגדיר "קבוצות תומכות משטר". הדיווח מציין כי המחלוקות הללו משקפות את הקרע האידיאולוגי הוותיק בין גישת אל-קאעידה השמרנית לבין הקו הפרגמטי של "תחריר א-שאם" בהנהגת א-שרע. הפגישה עם טראמפ החזירה את המחלוקות הללו לדיון בקבוצות הג'יהאדיסטיות.
באחת מהצהרות הארגון שנפוצו לאחרונה הכריז שהארגון יגביר את תקיפותיו בכל המחוזות הסוריים ובטריפולי שבלבנון, שם הכריז קודם לכן על פעילותו. ואמנם נכון שעד כה לא נראה שלארגון יש משקל מבצעי בשטח, אך בחוגים אלה לעיתים מספיקים מעטים כדי להוציא לפעול "זאבים בודדים" ולערער את הביטחון, לפי הדיווח.
ביקורת נגד הנשיא מבית ומחוץ
מבקרים בולטים של מהלכי א-שרע כוללים את חאלד אבו קטאדה האנצארי – בכיר לשעבר ב"שומרי הדת" – שסיווג את ממשלו ככופר, ואת סאמר אל-עלי (אבו עביידה), שהאשים את הנשיא בנטישת הדרך האידיאולוגית לטובת שיקולים פוליטיים. גם מחוץ לסוריה נשמעו תגובות דומות: אבו עבדאללה א-שאמִי, פעיל עיראקי, טען שהתקרבות למערב היא בגידה בעקרונות הג'יהאד, ואבו מוחמד אל-מקדיסי פרסם מסר נחרץ נגד א-שרע. לעומתם, אבו קטאדה הביע עמדה מתונה יותר, בטענה שמדובר במהלך טקטי להבטחת הישרדות פוליטית.
הפרשן עדהם עבד א-רחמן, לשעבר בכיר צבאי בסוריה, טוען כי אין כיום תשתית ארגונית חזקה של התנגדות דתית־קיצונית במדינה. לדבריו, רוב הקבוצות הדתיות ששבו לסוריה מתמקדות בהשתלבות אזרחית, גם אם אינן מזדהות עם השלטון. עבד א-רחמן מזהיר שקבוצות כמו דאעש עשויות לנצל את המצב כדי לגייס תומכים, אך טוען שלממשלה יש כלים להתמודד עם האיום. במקביל, החוקר אחמד סולטאן מציין כי קיימת מתיחות פנימית גם בתוך 'תחריר א-שאם'. חלק מהחברים הוותיקים חשים אי נחת מהתקרבות למערב, אך רובם רואים בכך הכרח פוליטי.
לדבריו של סולטאן, הנשיא מבצע איזון בין מחנות באמצעות קירוב גורמים פנימיים, הכוונה רעיונית ולעיתים גם צעדים נוקשים נגד מתנגדים. הוא מזהיר שפיצול אפשרי בתוך הארגון עלול לפגוע ביציבות השלטון. במקביל, הממשלה מתמודדת עם סוגיות ביטחוניות נוספות, ובראשן נוכחות כוחות ה־SDF בצפון־מזרח.
אבו יחיא א-שאמִי, קצין לשעבר, טוען כי ההתמודדות עם הקצנה דתית דורשת שמירה על בסיס התמיכה העממית. לדבריו, תופעות כמו גיוס צעירים לקבוצות שוליים נובעות מתסכול ואובדן אמון, ויש לטפל בכך באמצעות חינוך, הסברה ושילוב מחדש של לוחמים לשעבר.