5. מידסומר (2019) - אימת יום בשמש הצפונית
אחרי ההצלחה של "תורשתי", ארי אסטר חזר עם סרט אימה שעושה דברים קצת אחרת מסרט האימה הטיפוסי. "מידסומר" מתרחש כמעט כולו באור יום מלא בחגיגת אמצע הקיץ השבדית. דני (פלורנס פיו בהופעת הפריצה שלה) מצטרפת לבן זוגה שלה ולחבריו לטיול בשבדיה, שם הם מוזמנים לכפר מבודד לחגוג את פסטיבל הקיץ שמתרחש אחת ל-90 שנה. הסרט הוא חגיגה ויזואלית מסנוורת - פרחים, שמלות לבנות, שמש זורחת ונופים פסטורליים. אבל מתחת ליופי מסתתרת אימה קמאית שהולכת ומתגברת.
בראיונות שנתן, אסטר מתאר את "מידסומר" כסרט שעוסק בעצם בסיום של מערכת יחסים ובהרס הרגשי שחווים בני זוג בתהליך הפרידה. נושא התפרקות הקשר הזוגי מופיע גם בסרטו הקודם - ובשני הסרטים, הדמות הגברית מוצאת את עצמה כקורבן בריטואל שבו לדמות הנשית יש תפקיד מרכזי.
אסטר בונה את המתח באיטיות מחושבת, ומשתמש בסמלים פגאניים, ציורי קיר מוזרים ופרטים קטנים שמרמזים על הסכנה הקרבה. פלורנס פיו מציגה דמות של אישה באבל שעוברת מסע מטריד של טרנספורמציה. עם ריטואלים מזעזעים, הומור שחור ותמונות שלא תוכלו להוציא מהראש, "מידסומר" הוא אחד מסרטי האימה הכי ייחודיים ומטרידים של השנים האחרונות.
4. סוספיריה (2018) - רימייק שעולה על המקור
בדרך כלל לא מקובל להגיד שרימייקים טובים מהמקור, אבל לפעמים זה פשוט המצב. לוקה גואדאנינו ("קרא לי בשמך") לקח את הקלאסיקה של דריו ארג'נטו מ-1977 ויצר ממנה משהו קודר יותר וחדש לגמרי. הסרט מתרחש בברלין המפוצלת של 1977, על רקע הטרור של קבוצת באדר-מיינהוף. סוזי (דקוטה ג'ונסון) מגיעה מאוהיו להתקבל לאקדמיה למחול מודרני יוקרתית, אבל מהר מאוד מגלה שמשהו אפל מסתתר מאחורי הקירות.
בניגוד למקור הצבעוני והבארוקי, הרימייק בוחר בפלטת צבעים קרה ומעומעמת שמשקפת את ברלין העגומה. טילדה סווינטון בשלושה (!) תפקידים שונים מעבירה תצוגות משחק מדהימות, והכוריאוגרפיה של המחול מרגישה כמו כישוף ממש. עם אורך של 152 דקות, הסרט לוקח את הזמן שלו לבנות אווירה של אימה הולכת וגוברת. השיא בפרק האחרון הוא אחד הרגעים הכי קיצוניים וחזקים ויזואלית בקולנוע האימה של השנים האחרונות. זהו רימייק נועז שמכבד את המקור, אבל לא חושש ללכת לכיוונים חדשים לגמרי.
3. ברברי (2022) - הפתעת האימה של אותה שנה
זאק קרגר יצר כאן רכבת הרים משונה, העלילה מתחילה בצורה פשוטה: טס (ג'ורג'ינה קמפבל) מגיעה לאירבנב בדטרויט לקראת ראיון עבודה ומגלה שהדירה כבר תפוסה על ידי קית' (ביל סקארסגארד). מה שמתחיל כמפגש מביך בין שני זרים הופך במהרה למשהו הרבה יותר מורכב ומפחיד.
הגאונות של "ברברי" היא ביכולת שלו להפתיע שוב ושוב. בדיוק כשחושבים שהבנתם לאן הסרט הולך, הוא מושך את השטיח מתחת לרגליים ולוקח אתכם למקום אחר לגמרי. השחקנים מעולים (כולל ג'סטין לונג בתפקיד משנה מצחיק), הבימוי חד ומדויק, והסרט מצליח להיות גם מפחיד וגם קומי באופן מוזר. ברברי הוא מסוג הסרטים שכדאי להיכנס אליהם בלי לדעת כלום - ההפתעה היא חלק מהכיף.
2. המכשפה (2015) - אימה היסטורית מהפנטת
סרט הביכורים של הבמאי המיוחד רוברט אגרס הוא אימה איטית וקשה (במובן הטוב), שמתרחשת בניו אינגלנד של המאה ה-17. משפחה פוריטנית מגורשת מהיישוב שלה ומקימה חווה בודדת על גבול יער אפל. כשהתינוק הקטן נעלם באורח מסתורי, האשמות הדדיות מתחילות לקרוע את המשפחה מבפנים.
הסרט בולט בשימוש בדיאלוגים אותנטיים באנגלית של המאה ה-17 (מבוססים על מסמכים היסטוריים), צילום באור טבעי בלבד, ופסקול מינימליסטי מצמרר. אניה טיילור-ג'וי בהופעת הבכורה שלה מעבירה ביצוע מרתק כתומסין, הבת הבכורה שנקרעת בין משפחתה לבין החשדות הגוברים נגדה. הסרט זכה להצלחה ביקורתית אדירה ונחשב לאחד מסרטי האימה החשובים של העשור, שמיקם את אגרס על המפה בהוליווד.
1. משהו עוקב אחריי (2014) - קונספט גאוני שמבוצע בצורה מבריקה
דיוויד רוברט מיטשל לקח רעיון פשוט להחריד והפך אותו לאחד מסרטי האימה המקוריים ביותר של העשור. אחרי מפגש רומנטי, ג'יי (מייקה מונרו) מגלה שהיא נרדפת על ידי ישות על-טבעית שיכולה להופיע בכל דמות אנושית. הישות הולכת לאט אבל לא מפסיקה לעולם, והדרך היחידה להיפטר ממנה היא להעביר את הקללה למישהו אחר.
מה שהופך את "משהו עוקב אחריי" למיוחד הוא האווירה הייחודית שלו: הסרט עובד גם כאימה פשוטה וגם כאלגוריה מורכבת על מיניות, מוות וחרדות של בגרות צעירה. זוהי אימה אינטליגנטית שמוכיחה שאפשר לעשות סרט מפחיד ומקורי בלי לצלול לקלישאות של הז'אנר.